התחלתי קצת בלי חשק הפעם... הייתי אמורה לפגוש את מיקי, אבל איחרתי, והיא כבר לא מחוברת, כנראה ):
פעם אחרת. או שלא, לא נורא.
המשכתי איפה שעצרתי בפעם הקודמת. בגלל שלא שיחקתי כמעט שבוע לקח לי זמן להזכר אבל מהר מאוד זה חוזר אלי (גם איפה הייתי ומה תכננתי לעשות, וגם מיומנויות הניווט והשליטה בדמות ובמסך).
"מיומנות היום" הייתה השימוש במפה. בגלל שהשתתפתי ב-quest, אין חיצי הכוונה וצריך להשתמש במפה, והפעם היעדים רחוקים יותר... צריך את מפת העולם, ולא מפת הכפר.
וואו. העולם ע-נ-ק. האפשרויות אינסופיות... אני מורידה את הכובע. באמת, נשימתי נעתקת כשאני חושבת על שורות הקוד שמרכיבות משחק כזה. אאאאאאאבל, אם חוזרים למפה לרגע - אין פה סימון כיוונים! לקח לי כמה נסיונות כדי להבין שזה פשוט: צפון = למעלה. בעולם המשחק, יש אייקון של כיוונים כדי שאפשר יהיה לנווט בתלת המימד ולהבין לאיזה כיוון להתקדם, בהתאם למה שראיתי במפת העולם.
מה אגיד...? אני מודה: הרגשתי תחושת גאווה מטופשת כשהצלחתי לנווט בעצמי, בלי החיצים המכוונים.
בניגוד ל-distributrd knowledge (ג'י, 2005) שאצל הדמות (ויש הרבה מזה במשחק, היא מטפסת, נלחמת, מבעירה אש, עושה כשפים...) זה ידע אצלי. מעניין לראות אם אני אצליח לבצע העברה של מיומנות קריאת מפה וניווט אל העולם ה"אמיתי".
במהלך ה-quest קיבלתי טיזר קטן: אחת הדמויות אמרה לי שבמקום לרוץ ממקום למקום, אני יכולה להשתמש בלחש טלפורטציה.
נשמע טוב, לא? עכשיו יש לי חשק ללכת ל"מורה לחשים" ולקבל איזו משימה כדי ללמוד את המיומנות הזו. אני מניחה ששחקן אחר אולי יתלהב פחות ממני ויעדיף לחזק את מיומנות האתלטיקה שלו, ולכן יש כאן אלמנט של Customization (לפי ג'י, 2005) של אופי המשחק לפי הסגנון של השחקן.
המשכתי את הקווסט. הקווסטים עדיין ברמה מאוד פשוטה, ומי שלא רוצה להתנסות במוות של הדמות, יכול להמנע מזה בקלות. דרך אגב, מוות אומר שתמצא את עצמך שוב בעיירה, רק עם חלק מהציוד שאספת בדרך (ואולי עם פחות נקודות נסיון, אני לא בטוחה). הכשלון הוא מבאס, אבל בטוח (safe): אני לא אצטרך להפרד מאלקירי שלי.
 |
| תמונות מסרטון סיום קווסט. אני הבחורה בין החיילים שם |
בסוף הקווסט, דואגים להסביר לך מה אתה יכול לעשות כדי להתנסות עוד במיומנות שבה עסק הקווסט (במקרה הזה, היה מדובר בלחימה נגד טרולים):
 |
| חלון סיום קווסט. מתאר במה זכית ומה עוד אפשר לעשות |
כשסיימתי את הקווסט, היו הרבה יותר חגיגות מבדרך כלל. קיבלתי תואר אבירות! יש לי שתי תיאוריות:
אחת - סיימתי קווסטים מכמה מנטורים, שקשורים למיומנות אבירים, ולכן קיבלתי תואר אביר וזו חגיגה.
שניה - סיימתי כמה פרקים ב-tutorial, וזוהי איזושהי נקודת ציון.
אני חושבת שיש כאן התקדמות של ההבנה המערכתית שלי (System Thinking על פי ג'י, 2005). אני מנסחת השערות ובודקת איך המיומנויות והתארים שלי מתחברים לעולם של Runescape ואיך הם משתלבים במשחקיות.
להגיד שאני מבינה בדיוק מה קורה פה? לא ממש, לא. אבל עדיין - נעים ויזואלית ובהחלט מחזק את תחושת ה-Identity שלי (ג'י, 2005) - השקעתי בדמות שלי, והנה הגמול:
 |
| מסיבה, עם קונפטי והכל |
 |
| אלקירי מקבלת תואר אביר. כל הכבוד לי |
הפעם הרגשתי הרבה יותר את הבחירה האישית -
תוך כדי שיחה עם המייג'ור שנתנה לי את התואר, מובהר לי מהן האפשרויות העומדות בפני (Co-Design
שלי בסיפור ובמשחק, על פי ג'י, 2005): אני יכולה להמשיך בקווסטים של לחימה
ולשפר מיומנויות רלוונטיות, או לשפר מיומנויות אחרות או לשוטט כרצוני,
ולמצוא מטלות וקווסטים לפי החשק.
 |
| אני בוחרת את המשך ההתקדמות שלי בתגובה לשאלות המייג'ור |
הדמות גם מסבירה לי על אפשרות לצלוח "אתגרים", אבל רק אם אני בעולם members, כלומר, אם אני לקוח משלם. קצת פלישה של עסקים לתוך הנרטיב, לא? קצת מטונף פה עכשיו. זיהמתם לי את מסיבת האבירות...
המנטורים מסביבי מתארים לאילו משימות הם יוצאים עכשיו, ואני יכולה לבחור להצטרף אליהם (אופציות לקווסטים). בחרתי את הקווסט הכישופי (עם המנטורית היפה)...
ושוב, הבחירה - האם תרצה להצטרף אל המנטורית עכשיו, או להגיע לשם בעצמך (ולחקור את העולם, לצבור מיומנויות "על הדרך")?
 |
| נכון שהיא יפה? |
דבר נוסף שנתקלתי בו הפעם, וגם בפעם הקודמת, ואלו ההפוגות במשחק, אלמנטים של משחקי מזל בהם אפשר לזכות בפרסים בלי שום מאמץ, בליווי חוש הומור. למשל - Squeal of Fortune, גלגל המזל של Runescape. אתה לא חייב לשחק, ואתה יכול לשמור את הסיבובים שמגיעים לך למתי שיתחשק לך לנוח ולזכות בפרסים בלי להתאמץ.
 |
| Squeal of Fortune |
Clark, Martinez-Garza and Killingsworth ציינו את ה-"mini games" שנועדו, למשל, כהסחות דעת להאט את קצב העלילה ולהפוך אותה ליותר קלילה, ונראה שה-Squeal of Fortune הוא משהו כזה; חמוד, משמח, לא דורש ממך כלום.
אני מרגישה רתיעה מבדיקה של העולמות החברתיים, בהם יוצאים לקווסטים חדשים עם שחקנים נוספים. אני חושבת שיש כאן נושא מעניין של "Flow חברתי":
שחקן יכול להתקדם ממשחק של יחיד (single player) למשחק שיתופי (multi-player) מתי שהוא בוחר לעשות זאת. נראה שמהבחינה הזו אין צורך בפיגומים מיוחדים - "צוללים" לעולם אחר ומתחילים ללמוד ולהתקדם שם, אני מניחה שרוכשים גם מיומנויות של שימוש בצ'אט ותקשורת עם שחקנים זרים (או מוכרים).
אבל, אם נסתמך על תיאוריית ה-Flow של צ'יקסנטמיהיי (2012) ונתייחס לאנשים כמוני, שמתקשים יותר בהיכרות (נקרא לזה ביישנים, כדי שזה לא ישמע כמו סוג של נכות) יש כאן קפיצת מדרגה שהיא מעבר לגבול של התסכול. זה לא אקט פשוט בשבילי!
מצד שלישי - אולי התיאוריה של צ'יקסנטמיהיי לא מתאימה לסיטואציות שמערבות חרדה (anxiety)...
מהר מאוד נשאבים שוב לתוך המשחק. למרות שלא תכננתי, כבר עברה יותר משעה, ואני שוקלת להמשיך ל-quest הבא. לא לא לא! רע! רע! פויה!
אני חושבת שפה חייבים לסיים. די. מתישהו צריך לקחת את הילדה מהגן, להגיש עבודות, אפילו לעשות כלים.
בי, אלקירי. שיהיה לך בהצלחה (?)
 |
| בי בי אלקירי |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה